בשל החינוך השלילי במידה מסוימת שקיבלנו, קל לנו יותר לדמיין, להאמין ולשכנע את עצמנו במגבלותינו ובכשלונותינו האנושיים מאשר במשאבי המוח החיוביים שלנו. מכאן הבורות שלנו והקושי המעשי שאנו מתמודדים איתו בניצול היכולות שלנו.
1) קל לנו יותר להאמין שאיננו יכולים לעשות דבר כזה או אחר מאשר לנסות לעשות זאת כמיטב יכולתנו.
2) אנחנו נוטים יותר להאשים את עצמנו במה שמאשימים אותנו במקום לשקף ו"להתנצל" על מה שיצא לנו, לא רע, אלא בצורה אחרת.
3) אנחנו נוטים יותר להתנצל כי אנחנו מאמינים שאנחנו לא עושים את זה טוב מאשר לנסות לעשות את זה כמיטב ידיעתנו, ולהישאר מרוצים מההרשעה הזו לעשות את זה כמיטב יכולתנו.
4) אנחנו רגילים יותר "להפיל את עצמנו למטה" מאשר לסלוח לעצמנו ולהאמין יותר בעצמנו ובאפשרויות שלנו.
5) אנחנו מסוגלים יותר לתת הכל לשכן, לאחינו או לאחותנו, לחברים; מאשר "לפנק" את עצמנו.
6) אנחנו מסוגלים לאהוב את בעלנו, אשתנו וילדינו וקשה לנו לאהוב את עצמנו.
7) אנו נוטים יותר להאמין למה שאחרים אומרים לנו, במיוחד אלה שאנו מאמינים שאוהבים אותנו; אנחנו צריכים להיות בטוחים במה שאנחנו ולעשות עבור עצמנו.
כמובן, המוח מדווח על כל זה לאורך כל החיים, הוא לומד דרך הוויה ודרך פעולה, מבלי שתעשה ולו במעט כדי לשנות. שימו לב שרק עם חמש פעמים ביום אתם אומרים לעצמכם: איזה טיפש אני, אני עושה הכל לא בסדר, לא אהבתי את זה בכלל, איזה אסון! (מצב שקורה לנו בתדירות גבוהה מאוד) אם מכפילים את זה ב-30 יום בחודש, זה נותן תוצאה של פי 150 שיש לך מידע ביו שלילי על כמה רע אתה עושה הכל.
אם מחשבים את צורת החשיבה הזו, להודיע לך במשך שנה, נקבל 1800 פעמים ש"הוא טיפש ושהכל משתבש לו"... המוח, בין אם הוא אוהב את זה או לא, לומד שהוא הופך ליותר ומטופש יותר ובכל פעם אולי זה מחמיר את המצב! כן, זה ככה גם אם אתה לא מאמין בזה! אנחנו כל כך רגילים לכל זה שזה נראה לנו מגוחך שזה המצב!
ד"ר אמיליו גארידו-לנדיבר.